ביקורות אחרונות
ראשי > Uncategorized > זה נעים לאהוב: "מדליה להארי" בבית ליסין
זה נעים לאהוב: "מדליה להארי" בבית ליסין

זה נעים לאהוב: "מדליה להארי" בבית ליסין

ספיישל קומדיות

מאת אופיר הלל, מבקר בתיאטרון

את "מדליה למורי", ובשם המתורגם שנתן שלמה מושקוביץ, "מדליה להארי", כתב השחקן המוערך פיטר מרק ריצ`מן שמוכר מסדרות טלוויזיה וסרטים כמו "דאלאס", "שושלת", "מלחמת הכוכבים" ועוד, וייבאה בעודה שומרת על רוח המקור האמריקאית ומבלי לגייר את הקומדיה הקלילה מנכ"לית תיאטרון בית ליסין, ציפי פינס.

עיקרה של הקומדיה במפגש בין נושאים כזקנה, חיי משפחה וניצוץ אופטימי שתמיד קיים, ותחילתה בהצעת עבודה שמקבל הארי הנמצא באמצע שנות הארבעים לחייו, כחזאי בפלורידה ובעקבותיה הוא נאלץ להעביר את אמו הפנסיונרית והאלמנה מזה כשלושים שנה, לדיור מוגן בבית גיל הזהב שנמצא בניו יורק.

דווקא במקום הזה, שאנשים מתים בו ולא חיים בו מחדש לדבריה של האם, מוצאת גברת פלדמן כנגד כל הסיכויים ולמרות האופי הנוקשה והטמפרמנט החם של האישה, אהבה. מני הוא פנסיונר חביב ועשיר בעל "פה גדול", שמצליח לעשות את הדרך הקשה אל לבה ולגרום לאמא לפרוח ולהשתולל, עד ללא היכר.

בהמשך השניים טסים אל ביתו של הארי בפלורידה ואהבתם של השניים שומטת את לסתו. שם האם פוגשת לראשונה את פאולה, בת זוגו של הארי. הזוגיות המלבלבת והכל כך מפתיעה של הזוג המבוגר והמאושר תופסת את מערכת היחסים של הדור הצעיר בקלקלותיה וחושפת את חולשותיה. פה ושם הם צוחקים על הגיל ועל התרגיל, מדברים על מה שנשאר מהחיים ואיך צריך לנצל אותם והכל בהומור כיפי, בקצב טוב וברוח מקסימה והכל בזכות הבימוי הנכון והמיומן של אלון אופיר.

ובתפקיד המפואר של צמד הוותיקים, נמצאים אילן דר ומרים זוהר, צמד מנצח של בית ליסין. הם מוכיחים שגם אם השרירים תפוסים והגב כואב והחיים הם לא מה שהיה קודם, אפשר לפצוח בטנגו סוער ומרגש. אין תענוג גדול יותר מלראות שני ענקים (היא כלת פרס ישראל, הוא חתן פרס רובינא ופרס אברהם בן יוסף) נהנים עד השמיים על ומהבמה, וההנאה מידבקת.

ובעטיית משחקם, את מי זה מעניין שהשיא הרגשי בהצגה חזק, מרגש וחשוב שבעתיים מהשיא הקומי בהצגה שמתיימרת להיות קומדיה ולמי כבר משנה שהקומדיה לא בדיוק מתעמקת בפרטים עלילתיים (על שום מה שם ההצגה "מדליה להארי"? הנימוק שנשמע היה מגומגם ותמוה), כשיש לך צמד טורפי-במה בכיס.

מרים זוהר עושה בתפקיד זה מטמורפוזה מהירה ומדהימה שעושה כבוד לאמנות המשחק – בתחילת ההצגה היא אישה עייפה ומבוגרת שמאסה בחיים ובעוף המכובס שמוגש בבית האבות, מתקשה להתנייד ובכלל לזוז גם עם מקל ההליכה והיא סוגרת אותה כששב אליה ובגדול כל הזוהר: מאושרת, מאוהבת, חופשייה, חיה את הרגע ולבושה בבגדים אופנתיים וצעירים.

אילן דר מעולה בתפקיד של מני ונכנס לאופן מושלם לאופי המרושל, הספונטני והלא צפוי של דמותו. הזיק השובב בעיניו וקסמו המרהיב ניבטים בכל רגע ורגע שהוא על הבמה.

עוד משחקים דב נבון שנסחף לטירוף משעשע כהארי הבן ומביע יכולות מגוונות כקומיקאי ואיתו ענת מגן שבו כפאולה שמגלמת היטב את רצונה להתמסד ולתת תוקף למערכת היחסים המסורבלת שלה עם הארי. אביבה נגוסה בהופעה קטנה ואלגנטית כלוסיל, העובדת בבית האבות.

אלון אופיר שחובש גם את כובע העריכה המוזיקלית מוציא את הצופה מחוץ לאולם עם שיר בלב, עדי שמרוני האירה כהלכה וסבטלנה ברגר יצרה תפאורה בעייתית מעט בתפיסת החלל שלה.

לסיכום: לא רק מי שמתקרב ל-"שנות הזהב" שלו ייהנה, אלא כל מי שמתחשק לו לקבל מנה דשנה ומקסימה של אופטימיות ושני שחקנים ענקיים בשיאם.

צילום: דניאל קמינסקי

התגובה שלך

כתובת האימייל שלך תישאר חסויה. שדות המסומנים בכוכבית חובה *

*

Scroll To Top