ביקורות אחרונות
ראשי > Uncategorized > מקום נמוך, כאב עמוק: "אם הבית" בהבימה, ביקורת תיאטרון
מקום נמוך, כאב עמוק: "אם הבית" בהבימה, ביקורת תיאטרון

מקום נמוך, כאב עמוק: "אם הבית" בהבימה, ביקורת תיאטרון

המקום הכי נמוך בעולם מתגלה כהכי מייאש בעולם. מקום שהוא פתח לגילויים לאם ובת, שמחפשות מכורח המציאות. הלל מיטלפונקט לא הגדיר משמעות לחיפוש המשותף שעומד במרכז "אם הבית", אבל ברור ששתי הנשים סוחבות שק של תקוות וחלומות באספמיה, שסופם באכזבות. דווקא במקום שנחשב לאתר מרפא, מגלה המחזאי עולם של חולי, חברה מעוותת וייאוש גדול, סביב מערכת היחסים של בקי ואתי: אוהבות, שונאות, כאובות, עקורות.

על פניו, נשות "אם הבית" עונות לכל קלישאה אפשרית של חיים מיום ליום, על הקצה, מיום ליום וכל אחת לא תצליח לתאר את העולם הפסיכוטי-כאוטי שלהן. בקי ואתי חיות בסבך אשליות ולא מצליחות להרים את הראש מעל המים. האם עודנה חולמת על הימים שהייתה נערת זוהר ורוצה להקים פרפומריה שתקרוץ לתיירים והבת לוקחת קורסים משונים, מוצפת בזכרונות וצלקות שעוררה בה אמה. פיסת החיים שלהן מתחילה ונגמרת במדבר ובא מזמן החורבן על הבית. שתיהן מקוות לברוח ואולי, מי יודע, במעט התקווה שעוד נותרה, הן יצליחו להתאהב או להתחיל לחיות?

זה מחזה מתקופת הביניים של מיטלפונקט שהוצג ב-93` בתיאטרון באר שבע, רגע לפני שעזב את הכתיבה החברתית ועבר לכתוב מחזות היסטוריים. הקסם שלו נובע מהמקום הטבעי והעמוק שממנו הוא בא, ומהבחירה שהקונפליקט היחיד בו הוא המצב המשפחתי המורכב, המעורפל, המרתק, בין בקי לאתי.

אסנת פישמן כובשת בעמידה המתרפסת, העקומה, בהופעה הגסה שסיגלה לבקי, בבגדים המנומרים (שעיצבה ילנה קלריך) ובפאה האדמונית ומעל להישגים הפיזיים שהשיגה עם הדמות, פישמן מגיעה לשיאים דרמטיים מלאי אנרגיה עם הדמות הקשה לעיכול שאורבת לכל מי שבדרכה ומאיימת לנקום. הקהל מתחבר לכאבה מהמעלה הראשונה, היא חושפת טפח ועוד טפחיים משיכרון חושים והרס עצמי ומותירה את הקהל אילם. מולה, רינת מטטוב בדמות אתי הצעירה, שמנסה לפשר, לאזן ולתווך, עם נוכחות מיוחדת, עדינה, חפה ממניירות, אמינה. גבי עמרני מצוין ומרגש בתפקיד הסב שמכונה "הזקן". עמוס בוארון בדמות מיכה ממלא את הבמה באשמה בהופעה קצרה שסופה בקרשנדו אלים ורוי מילר נפלא בתפקיד דוד, שעובד במפעל הכימיקלים עם אתי, משתכן אצלה ורוקם איתה יחסים מעניינים.

אלון אופיר נתן תחושה מעורערת שהמוזיקה של קורין אלאל הצליחה לשקף מצוין. אלכסנדרה נרדי עיצבה תפאורה טובה שממחישה את הזרות והחיים במדבר ומאיר אלון, תאורן הבית של הבימה, הוסיף תאורה נבונה.

לסיכום: מחזה חמוץ-עצוב מקבל ביצוע מטריף ומרגש הודות לאסנת פישמן אחת ויחידה, וצוות שחקנים אינטימי. זו הצגה שמרוב שהקהל היה מרותק אליה, הוא "שכח" למחוא כפיים כשנדלקו האורות ונגמרה ההצגה והמשיך לחכות ל- tomorrow and שקורין אלאל הבטיחה, בשיר מקורי שמלווה את ההצגה.

התגובה שלך

כתובת האימייל שלך תישאר חסויה. שדות המסומנים בכוכבית חובה *

*

Scroll To Top