ביקורות אחרונות
ראשי > פרינג > שייקספיר בחיפוש עצמי: "המלטMachine" בתמונע
שייקספיר בחיפוש עצמי: "המלטMachine" בתמונע

שייקספיר בחיפוש עצמי: "המלטMachine" בתמונע

מאת אופיר הלל, מבקר בתיאטרון

מעל לכל תחושה שעולה במחשבה במהלך הצפייה ב"המלטMachine" של אנסמבל תמונע, נדמה שמדובר במניפסט ששולח זרועות לכל עבר. זו מלכתחילה יצירה ביקורתית – והיא זכתה בהכרה כזאת הן בתקופה שבה נוצרה והן לאחריה – כך שברור למדי שאמירות פוליטיות, חברתיות ואישיות יחדרו אל תוך ההצגה עצמה. ואכן, ההצגה שעיבדה (בשיתוף יעל דר) וביימה נאוה צוקרמן, המנהלת האמנותית והמייסדת של תמונע שממעטת לביים, מתגלה כהצגה שיש לה הרבה מה לומר מהרבה חזיתות אפשריות, ושדרכי הביטוי שלה לא תמיד נוגעים בקונבנציונלי אלא הולכים למחוזות המוזר, הכואב ומעורר התהייה.

מרכז הכובד של העבודה הוא המחזה הצנום של היינר מולר, מחזאי אקזיסטנציאליסטי שלקח כמה מערכי הבסיס של הטרגדיה השייקספירית בהתאם למציאות חייו בגרמניה המזרחית, שתורגם על ידי דורון תבורי. הטקסט הזה מסיט את האצבע מהקלאסיקה המוכרת ומכוון לעבר שאלת ההתמודדות של האדם עם מצבים כמעט בלתי אפשריים לפענוח ולעיבוד. אין בו תשובות ממשיות, אלא בעיקר שאלות נוקבות שבוחנות את הגבולות הדקים והמסיסים שבין טוטליטריזם וקיום אנושי.

המון שכבות של התרחשות קורות על הבמה (וגם אוכל, שמלת כלה וים, שלושה מרכיבים שצוקרמן ציינה בראיון עבר שחייבים להופיע אצלה): החל מסיורים בחדרם של המלט ואופליה שמשלבים צילומים במעגל סגור, המשך במסיבת עיתונאים/סיור מודרך/הוצאה להורג וכלה באלימות רועשת ומסויטת במיוחד (להקה בת שלושה נגנים ומוזיקה מאת אייל שכטר וטל לוי אחראיות על מעין מופע רוק, שמתכתב עם התוכן המורבידי). בקיצור – בקריאת התיגר של צוקרמן ושאר היוצרים שלצדה ניתן למצוא יומרה אמנותית מבורכת.

יחד עם זאת, זו בפירוש אינה יצירה אחידה בסגנונה. ככל שהיא מעניינת, היא מבלבלת ואף מעט סתומה. העומס הרעיוני מאפיל על הכוונות הטובות, ובהחלט ניתן לזהות כאלה בשטח. כניסות ויציאות שלא לצורך, נאומים ארוכים וחסרי מיקוד, ריבוי התכתבויות ואווירת סחרור כללית – הכל לא ממש מקל על הצופים, ולמי שלא מוכן לחוות פרינג' ברמ"ח איבריו החוויה תהיה לא פשוטה.

את הנסיך הדני המעונה מגלם גיל אלון האנרגטי והכריזמטי. אופליה האבודה והאובדנית שלו היא עינת ויצמן הנפלאה. ריקי חיות (גרטרוד) טובה בהעמדת הפנים של דמותה. דוד זאבי הוא קלאודיוס מחוספס, ובני אלדר רב הבעה כהורציו.

לסיכום: נותרתי מסויג מאוד, אבל חוויתי חוויה מיוחדת.

התגובה שלך

כתובת האימייל שלך תישאר חסויה. שדות המסומנים בכוכבית חובה *

*

Scroll To Top