ביקורות אחרונות
ראשי > Author Archives: אופיר הלל (page 3)

Author Archives: אופיר הלל

על הדבש ועל העוקץ: "הספר מסביליה" באופרה הישראלית

צילום: יח"צ

מאת אופיר הלל, מבקר בתיאטרון צ'כוב אמר שאקדח שמופיע במערכה הראשונה יורה במערכה האחרונה. אתון, לעומת זאת, לא יכולה לירות. בניגוד לגישה המוצאת חשיבות תהומית בכל פרט ופרט על הבמה, גם אם קשה לראותה בפועל, צריך סיבה ממש מיוחדת כדי להעלות את נקבת החמור לבמה. לא ברור מה הכלל לגביה: האם עלינו לחפש פואנטה שתצדיק את הופעתה, כשברור כי החיפוש ... Read More »

האהבה איבדה פרופורציה: "דוד וניה" בתיאטרון החאן

Dod Vania

מאת אופיר הלל, מבקר בתיאטרון אחוזה כפרית מוארת היטב ברוסיה הצארית. אצילות שורה באוויר. האווירה בחוץ נעימה כל כך. שלוות עולמים שקשה לראות כיצד היא יכולה להשתבש. חבל שהשגרה הזאת מתגלה כרעועה למדי, כי הפתיחה הנינוחה סופה בהטעיה. הדוד וניה עוד ידבר בעד עצמו. אנטון צ'כוב כתב את המחזה הכי עצוב בעולם, מסמך מדכא בייאוש האינסופי הפורץ ממנו. המוטיב הכללי ... Read More »

התיאטרון בעידן האינסטוש: ביקורת טריילרים

מאת אודם רדאי פעם היו זמנים יפים. אנשים היו יוצאים מהבתים בחליפות מחויטות ושמלות מלמלה, מדלגים בין השלוליות ברחוב הפרחוני הצבוע בשחור-לבן אל עבר המקום בו הם יכלו לראות, פנים מול פנים, את מושא הערצתם – שחקני התיאטרון. נערים בני שבע עשרה היו קונים כרטיס, מתיישבים באולם, לוטשים עיניים אל עבר השחקנים הנערצים המזמרים שייקספיר בעברית רהוטה, ונהנים משעה, שעתיים, ... Read More »

הקהל נחר מצחוק: "וניה, סוניה, מאשה ושפיץ" בקאמרי ובתיאטרון חיפה

cameri

מאת אופיר הלל, מבקר בתיאטרון לעשות קומדיה זה עסק ביש: לך תדע מה מצחיק אנשים. גם אם תפנה למכנה המשותף הרחב ביותר, דבר אינו מבטיח שנצא מחויכים מהאולם אל העולם. נסתרות דרכי ההצחקה: או שזה עובד ומצליח בגדול, או שהעסק פשוט מקרטע. אמת מידה מטומטמת אך חכמה מסוגלת לבחון את המצב: "נחירות הצחוק" של הקהל. אם צופה אחד לפחות מאבד ... Read More »

כמה מילים על "המוגבלים" (בית ליסין) ו"תעלת בלאומילך" (הקאמרי)

מאת אופיר הלל, מבקר בתיאטרון שתי קומדיות מאוד מעניינות עלו לאחרונה: אחת מוצלחת ומשובחת, השנייה מרגיזה. נתחיל בטובה ונמשיך בפחות טובה. ** גלעד קמחי הרוויח ביושר את התואר "ילד הפלא של התיאטרון הישראלי". נדמה שניחן במגע הזהב של מידאס. ההצלחה, במשמעותה האמנותית והמסחרית, נזקפת לטובתו, וכל זה בלי פלופ אחד לרפואה. גור קורן הוא מחזאי ויוצר צעיר ("חמישה קילו סוכר") ... Read More »

קוראים לזה שגעת: "מיצ מיצ לימונדה" בתיאטרון חיפה

"מיצ מיצ לימונדה"

מאת אופיר הלל, מבקר בתיאטרון "האח הגדול" זמין ומזמין על פני "זרעים של שתיקה" ואחיותיה בתיאטראות ארצנו: הצגות במשקל נוצה, שמתיימרות להיות מה שהן לא, ולכן קל להבין מה צעירים לא מוצאים בתיאטרון. אולי מוטב לשהות בחדר חושך במועדון הברגהיין עם אמו של מבקר "הארץ" ניב הדס, שציין בעקבות "זגורי אימפריה" את סלידתו למדיום התיאטרלי, שעוררה חימה בקרב התעשייה. שמחתי, ... Read More »

שלישייה שכזו: "הטוב הרע והנערה" בתיאטרון הספרייה

"הטוב, הרע והנערה"

יש חוויות שפשוט שווה לחוות. כזו היא חווית "הטוב הרע והנערה", ערב קברטי משובב נפש שמועלה כמחווה וכהומאז' לשלישייה המקורית שמנתה את ג'וזי כץ והדודאים ישראל גוריון ובני אמדורסקי. אז מה היה לנו שם? קודם כל פאן טהור והנאה צרופה. הייתה זאת השתטות מוצלחת למדי, שנכנסה ברצינות תהומית לעומק יצירתם של העושים במלאכה, ויצאה כקרנבל מטריף ומלא הילולה, אך אלגנטי ... Read More »

לא על הכסף לבדו: "הקמצן" בהבימה

"הקמצן"

מאת אופיר הלל, מבקר בתיאטרון מעשה במחזה קלאסי של מחזאי קלאסי. מניה בטוחה ומוכרת שהועלתה ונוסתה באינספור גרסאות ומצבי צבירה, קומדיה נוגעת ללב על תאוות בצע וחוכמת המונים בחברה מטורללת ומטעה של מעמדות והבניות, מתכון בטוח לתיאטרון רועש וגועש שבודק בציציות חברה מסואבת מבפנים ואנשים אכולים ומודאגים, ואיך לא – משל על כוחה של אהבה מול ההמון והממון, שז`אן בטיסט ... Read More »

כן, אבל… "כולם רוצים לחיות" בקאמרי

"כולם רוצים לחיות"

מאת אופיר הלל, מבקר בתיאטרון לא היה ולא יהיה מחזאי כמו חנוך לוין, וזאת גם הבעיה איתו. גאוניותו נמדדת לטעמי בכשרונו הגדול להציב את "הדברים הגדולים" מול "הדברים הקטנים": הסימבולים המשניים והמחלחלים לעומת הכמיהות והפחדים הקיומיים של כולנו. רק חנוך לוין ידע לגשר בין השולי והנשגב ולהפריד מוץ מתבן. 15 שנים עברו מאז מותו והיעדרו הופך את נוכחותו המואצת בתיאטראות ... Read More »

מה שהיה לנחלתנו: "נופל מחוץ לזמן" בתיאטרון גשר

"נופל מחוץ לזמן"

מאת אופיר הלל, מבקר בתיאטרון כשאנחנו מדברים על "נופל מחוץ לזמן", אנחנו מדברים על חוויה. זוהי חוויה שצומחת מאבן שאין לה הופכין ומכה שורשים לכל מקום ולשום מקום. כמו דמות ההולך היוצא לחפש את בנו המת, ההצגה מוליכה את הצופה בוויה דולורוזה של קבס ותדהמה. כולם הולכים בסיפור הזה, אבל לא ברור לאן. הולך ראשון במורד דוד גרוסמן, כותב "סיפור ... Read More »

Scroll To Top