ביקורות אחרונות
ראשי > Uncategorized > המצפון הלך לאיבוד: "הנפש הטובה מסצ'ואן" בתיאטרון גשר
המצפון הלך לאיבוד: "הנפש הטובה מסצ'ואן" בתיאטרון גשר

המצפון הלך לאיבוד: "הנפש הטובה מסצ'ואן" בתיאטרון גשר

מאת אופיר הלל, מבקר בתיאטרון

בדרך החתחתים שעובר תמליל כתוב אל חיק הביצוע חווים יוצריו התחבטות גדולה: האם עליהם להציגו כהלכתו, להשאירו בתקופת הזמן שייעד המחזאי ולביימו במשורה, או שמא הם נדרשים לקחת את הטקסט לידיים, להתאימו לימינו ולעשות ממנו חגיגה מרהיבה?

הצגות משני צדי המתרס הצליחו ונכשלו באותה המידה, מה שאומר שכל הדרכים לכאורה סלולות. מנגד, אמנות היא לא מקום להישאר בו ניטרליים. יש לפעול בסנכרון עם הטקסט אך גם לנסוק עמו במחוזות הבימוי; יש להציגו כפי שהוא דורש; והכי חשוב – צריך להתאים בין אופי היצירה לאופן הצגתה.

"הנפש הטובה מסצ'ואן" מאת ברטולט ברכט, נצר לתיאטרון האפי, הוא משל מצחיק-עצוב אודות הירמסות האדם הקטן תחת תכתיבי החברה הקפיטליסטית. העלילה מתרחשת בשיכון סיני עלוב ועוסקת בשן טה, זונה שהעולם התאכזר אליה. במעשה נסים גורלה מתהפך והיא קונה חנות קטנה לממכר טבק, תקווה לעתיד חדש. כדי לבדוק את גבול החסד מול סבל האדם שן טה מתחפשת לבן דודה, שוי טה, ואף מתאהבת בטייס בטלן. התרמית המגדרית מסייעת להגן על טוהר המידות. כשחבל הרחמים נמתח עד קצה גבול היכולת מגלים מחזה אכזרי בקליפתו, אבסורדי עבור גיבוריו, אבל רגיש בתוך תוכו.

ההפקה בתיאטרון גשר רוחשת כבוד לקלאסיקה הזאת. הבמאי יבגני אריה יצר מארג רחב יריעה מהסוג המתוק והמפתה. ישנם לא מעט רגעים מלבבים שההפקה כולה מתגייסת למענם, אך נדמה שבניסיון להיטיב עם הצופים הנופך הפרוורטי ומכמיר הלב של המחזה מתפספס כליל. המסר האנושי זוכה להשטחה לטובת חגיגה פומפוזית שפוגעת בנימים דקים, קצת כמו יצירה קאמרית שמנוגנת על ידי תזמורת סימפונית. דיינו אילו ההחלטה להגדיל ראש לא הייתה גורעת מהמקור, אבל הכוונה הראשונית נפגמת כשהזיקוק הטהור בין מרכיבים מצוינים למתכון לא רע בכלל לא מתאזן במבחן התוצאה.

אף על פי כן, אני שמח מאוד שצפיתי בהצגה כחצי שנה לאחר בכורתה כי מעבר לכך שהיא משמשת דוגמה למעין "עשה ואל תעשה" בבימוי קלאסיקה, יש בה חוויה בימתית שמוציאה לברכט את המיץ. היוצרים עשו כמיטבם גם בקונסטלציה זו ורובם נמצאים במיטבם: במה מסחררת מבוץ וגשם שעיצב מיכאל קרמנקו; תלבושות מפוארות (סטפניה גראורוגקייטה); תאורה מתוחכמת (איגור קפוסטין); תרגום שהתקין שמעון זנדבנק; ובעיקר פעלולי צליל וקולות של איגור ממונוב, למוזיקה שכתב אבי בנימין בעקבות פאול דסאו.

נטע שפיגלמן בתור שן ושוי טה כובשת בביצועה כחוליה החזקה ביותר במפגן. חבל שכאבה יוצא לאור רק בסיום, ממש בתמונה האחרונה. יחזקאל לזרוב כבעלה יאנג סון טיפה נאבד במערכה הראשונה, כשלאחר ההפסקה הוא מהתל בשירי ההגות בכריזמה אדירה. הלהקה הצעירה חביבה למדי בכמה הבלחות ראויות והשילוש הקדוש פירה קנטר, סבטלנה דמידוב ונטשה מנור בהחלט גונב את ההצגה. אלון פרידמן מסביר פנים כמוכר המים ואנג, בעוד שאלכסנדר סנדרוביץ מגלם מאהב מקסים.

לסיכום: לא כל שואו הוא בהכרח טוב. גרסה מושקעת בה לב המחזה אינו נמצא במקום הנכון.

צילום: דניאל קמינסקי

התגובה שלך

כתובת האימייל שלך תישאר חסויה. שדות המסומנים בכוכבית חובה *

*

Scroll To Top